אלונה ורדי 2006 - 1956
אלונה ורדי, רכזת פרוייקט סביבה וקהילה בשתיל נפטרה בשבת 14 באוקטובר 2006 לאחר מחלה קשה.
דף זה באתר שתיל מוקדש לזיכרה ולפועלה.
הוכרזו הזוכים במלגת אלונה ורדי לשנת 2008
אלונה ורדי, המייסדת והמרכזת של פרויקט סביבה וחברה ב'שתיל' ודמות מפתח בתנועה הסביבתית בישראל, נפטרה בשבת, 14 באוקטובר 2006, בגיל 50, לאחר מחלה קשה.
אלונה ורדי גדלה בחיפה וסיימה את לימודי התואר הראשון במכללת בית ברל. היא החלה את הקריירה שלה בתור מדריכה ב'חברה להגנת הטבע' בישראל, ועם השנים הייתה למדריכה במובן הרחב של המילה לפעילים רבים בתנועה הסביבתית.
אלונה שימשה גם עורכת שותפה בשני כתבי עת לאיכות הסביבה. היא פיתחה תכניות ללימודי סביבה במסגרת בית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב וריכזה סמינר בין-לאומי של החברה להגנת הטבע בישראל.
אלונה השאירה מאחוריה מורשת של מנהיגים צעירים וחזקים בתחום הסביבה.
אחד מהם הוא אבי דבוש. דבוש עומד עתה בראש פרויקט סביבה וחברה של 'שתיל'. הוא מספר: "אלונה עיצבה מפעל שזו זכות גדולה בשבילי להיות שותף בו. בין יתר הדברים שלמדתי מן ההשראה שלה, ישנה הרצינות והכבוד לעבודה עם הקהילה והאמונה בפוטנציאל האדיר של התנועה הסביבתית להביא לשינוי חברתי, שמביא אותנו להשקיע רבות בקידום בניית הכוח לארגונים הסביבתיים, הקטנים והגדולים, שנעזרים בשירותנו"
'היא אמרה לנו שאנחנו חלוצים', אומר גיל יעקב, מנהל 'מגמה ירוקה'. 'היא לימדה אותנו איך לפעול במצבים מורכבים שבהם אנו מוצאים את עצמנו מול אינטרסים של בעלי הון'.
'הדבר המדהים באלונה היה הבנתה ומחויבותה לאנשים', המשיך יעקב. יעקב מכהן כמנכ"ל 'מגמה ירוקה' – תנועת סטודנטים חזקה בת 6,000 חברים שצמחה בחסותה של אלונה. 'אף על פי שהייתה אחת מדוברים רבים בסדנה, אני זוכר היטב את הפעם הראשונה ששמעתי אותה מדברת. הייתי אז מתנדב ב"מגמה ירוקה". היא הסבירה איך להבין אנשים ובאמצעות הבנה זו לגייס אותם להתנדבות. אחר כך ראיתי איך יישמה את הדברים בעבודתה, ויצאתי נשכר. למדתי אז פוליטיקה של המזרח התיכון, ולא הייתה לי שום כוונה לפתח קריירה בעבודה סביבתית. אבל אלונה עזרה לי לצמוח. היא ליוותה אותי בתהליכים של שינוי פנימי שהובילו אותי למה שאני היום. היא שינתה את חיי.'
'היא שינתה את חיי' הוא ביטוי שכיח בפי פעילים חברתיים בדברם על אלונה.
בעבודתה, אלונה הכירה בחשיבותה של עבודת שטח יסודית ובחשיבות קידומה והתמיכה בה. אלונה הכירה את האומנות העדינה של טיפוח פרויקט בעודו בחיתוליו וידעה להובילו אט-אט אל עבר עצמאות. בין יתר היזמות סייעה בהקמת קואליציית הבריאות הציבורית של ישראל ב'שתיל' וראתה כיצד היא קורמת עור וגידים בתור ארגון עצמאי שהביא לידי שינוי של ממש. כמו כן זיהתה את דאגת האזרחים מפני קרינה מאנטנות סלולאריות והקימה את הפורום לטיפול באנטנות הסלולאריות- הפורום לסלולאריות שפויה, וזה זקף לזכותו שינוי של ממש במדיניות הציבורית.
משך חמש שנים רצופות תיאמה אלונה, בשיתוף 'הקרן לסביבה ירוקה', את הכנס השנתי של הארגונים לאיכות הסביבה, וכך היו לתנועה אחת. היא גם ייסדה את הפרס השנתי בתחום איכות הסביבה והעבירה את המשך הפעילות לארגונים סביבתיים.
במקביל לעבודתה בשתיל למען התנועה הסביבתית בישראל, הייתה אלונה שותפה להקמת ארגון "ידידי טיבט בישראל" ועמדה בראשו במשך שנים רבות, עד יום מותה. את ההיכרות עם טיבט ומנהיגה הרוחני הגולה כבוד הדלאי למה ערכה אלונה בראשית שנות ה- 90 של המאה הקודמת כאשר ריכזה את הסמינר הבינלאומי במלאת 40 שנה לחברה להגנת הטבע בו התארח כבוד הדלאי למה. אז נוצר הקשר יוצא הדופן בינו לבין אלונה. בימי מחלתה יזמה את ביקורו של הדלאי לאמה בישראל ב 2006- כאורח בין השאר של שתי"ל והקרן החדשה לישראל , ביקור ששיאו במפגש מרתק ומרגש עם פעילי ארגוני השינוי החברתי בישראל. בעת ביקורו בישראל אמר הדלאי לאמה דברי כבוד והערכה על אלונה.
בהלווייתה כינה אותה נשיא ארגון ידידי טיבט בישראל, מר נחי אלון כ 'צדיקה בסתר'. המחלה, אמר, עשתה אותה שקטה יותר, חכמה יותר ויפה יותר. 'אור גדול כבה', אמר; ועוד הוסיף: 'אנשים לא מבינים שהדלאי לאמה בא לישראל להיפרד ממך, לתת לך הנחיות אחרונות'.
מנהל עמית ב'שתיל', קרלוס שטיגליץ, תיאר את אלונה: פשוטה, ישירה, מעוררת השראה ואינטליגנטית. מנהלת 'שתיל', רחל ליאל, הוסיפה: 'אלונה באה לשתיל לפני 12 שנים והביאה אתה את הרעיון להקים פרויקט סביבתי בתקופה שאף אדם אחד בישראל לא חשב על כך. היה לה חזון. גם כשהייתה בריאה וגם כשהייתה חולה עוררה בכולנו השראה – באצילותה, בחכמתה, בחוש ההומור שלה ובפשטותה'.
לאחר מותה עיתון 'הארץ' הגדיר את מותה 'אבדה קשה' לתנועה הסביבתית בישראל ותיאר אותה כרוח החיה שמאחורי התנועה. לדברי 'הארץ', אלונה ופעילים אחרים הם שהרחיבו את פעילות התנועה אל מעבר לשימור ולמניעת זיהום. העיתון זקף לזכותם ניתוח מתוחכם יותר של היחסים בין צדק סביבתי לצדק חברתי – כזה שמביא בחשבון כוחות כלכליים, חברתיים ופוליטיים המאפשרים לסיכונים סביבתיים להתפתח בלא בקרה.
עוד כתב צפריר רינת במאמרו ב'הארץ': 'הפעילות של אנשי שתי"ל, בנוכחותה הבולטת של ורדי, היא שהעניקה גיבוי ארגוני ורעיוני לפעילות הענפה של התנועה הסביבתית בישראל'.
בזכות אנשים כאלה
מאת צפריר רינת - "הארץ"
התנועה הסביבתית בישראל ספגה לאחרונה אבידה קשה בעקבות מותן לאחר מחלה של שתי נשים שסייעו לעצב מחדש את הפעילות למען הסביבה בישראל. לפני כמה חודשים הלכה לעולמה רקפת כץ (בת 41) מהאגף לשימור הסביבה של החברה להגנת הטבע. בשבוע שעבר הלכה לעולמה אלונה ורדי (בת 50), רכזת פרויקט סביבה וחברה בשתי"ל, ארגון מטעם הקרן החדשה לישראל המספק שירותי תמיכה לארגונים חברתיים.
ורדי וכץ המחישו בפעילותן את התבגרותה והתפתחותה של הפעילות הסביבתית בישראל. לא עוד ארגונים העוסקים רק בשימור הצומח והחי ובמניעת זיהום אך מתעלמים מהיבטים חברתיים ופוליטיים. הארגונים הסביבתיים של השנים האחרונות כבר קשורים באופן הדוק לפעילות חברתית ויוצרים בריתות עם גופים פוליטיים והעומדים בראשם.
כץ היתה אחראית במידה רבה לכך שבכנסת קיים בשנים האחרונות הלובי הסביבתי החזק ביותר שהיה אי פעם בפרלמנט הישראלי. פעילותה העקשנית והמתמידה הביאה לכך שהמעורבות הסביבתית בהליכי חקיקה נהפכה לבעלת משקל חשוב. פוליטיקאים רבים - שהארגונים הסביבתיים נעזרו בהם קודם רק בלית ברירה - נעשו לשותפים מלאים ומעורבים. הודות לכץ ולפעילים נוספים של גופים סביבתיים בכנסת, החלו חברי כנסת לראות בהגדרה "ירוקים" נכס משתלם מבחינה פוליטית.
ורדי, שגם היא החלה את דרכה בחברה להגנת הטבע, מילאה תפקיד מרכזי במעבר של התנועה הסביבתית בישראל לחזית רחבה יותר של פעילות חברתית. זוהי פעילות המתייחסת לא רק לזיהום כזה או אחר או להרס הנוף. היא עוסקת גם בגורמים הכלכליים והחברתיים המאפשרים את קיומם של סיכונים סביבתיים, לקורבנות של הסיכונים הסביבתיים ולכוחות הפוליטיים המאפשרים לסיכונים אלו להמשיך ולהתקיים.
בראשית העשור הקודם התקיימו בישראל שניים או שלושה ארגונים סביבתיים ארציים ומספר קטן של פעילים בודדים בערים הגדולות ובפריפריה. בעשר השנים האחרונות קמו עשרות ארגונים ועמותות. חלקם יצרו קואליציות העוסקות בבריאות הציבור, בהגברת המעורבות של הציבור בהליכי תכנון ובחיזוק אוכלוסיות חלשות המתקשות להיאבק בעצמן על שמירת זכותן לסביבה נקייה ובריאה.
דוגמה קטנה לפעילות זו היא מדריך לציבור על חוק התכנון והבנייה שפירסם ארגון שתי"ל לפני ארבע שנים ובו מוסבר אחד החוקים הסבוכים והחשובים ביותר בישראל.
הפעילות של אנשי שתי"ל, בנוכחותה הבולטת של ורדי, היא שהעניקה גיבוי ארגוני ורעיוני לפעילות הענפה של התנועה הסביבתית בישראל. עדיין מדובר במספר מצומצם למדי של אנשים עם תקציבים דלים, אולם נוכחותם נעשתה מורגשת ובעלת השפעה.
קשה למצוא כיום בישראל מפגע סביבתי משמעותי שלא יעורר מאבק ציבורי במישור המקומי או הארצי. פעילים למען הסביבה למדו להגיש התנגדויות לתוכניות, לפרסם ממצאים הקשורים לבריאות סביבתית ולאלץ לא פעם בעלי הון ופוליטיקאים לפעול לסילוק מפגעים.
התוצאה של תהליכים אלו היא חיזוק היכולת של תושבים להשפיע באופן דמוקרטי על החלטות הנוגעות לרכושם, איכות חייהם ועתיד ילדיהם. לעתים מוצגים הפעילים הסביבתיים כנודניקים וטרחנים, אך אלה בדיוק התכונות הדרושות כדי לא להרפות ממי שפוגע בסביבה ומקווה שיאפשרו לו להמשיך לעשות זאת.
המאבק למען הגנה על הסביבה בישראל, ועל הציבור החי בה, יתנהל גם בעתיד בין כוחות לא שווים. מצד אחד יעמדו גורמים פוליטיים וכלכליים חזקים והם ימשיכו לגייס לטובת עניינם מומחים, עורכי דין וכלכלנים. הסיכוי של מגיני הסביבה להתמודד אתם גדל בזכות פעילות של נשים כמו ורדי וכץ שמצאו דרך להשפיע על המערכת הציבורית גם מלמטה, באמצעות פעילים בשטח וארגונים מקומיים, וגם מלמעלה, באמצעות פוליטיקאים ומקבלי החלטות.
