הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל

הוועד הוקם בשנת 1990 במטרה לחשוף את העובדות הנוגעות לשימוש בעינויים במהלך חקירה ולהפסיק השימוש בעינויים וכך לפעול למען חיזוק הדמוקרטיה במדינת ישראל. מטרת הוועד להביא לכך שחתימתה של ישראל על האמנה הבינלאומית נגד עינויים, יחס משפיל ולא אנושי וענישה פיזית, לא תהיה הצהרתית בלבד, אלא תכובד על ידי רשויות המדינה בפועל. הוועד פועל לטובת פרטים על מנת להפסיק עינויים, לאפשר מפגש עם עורכי דין ולשפר תנאי מעצר פיזיים. כמו כן פועל הוועד ברמה עקרונית לביטול המלצות דו"ח ועדת לנדוי בדבר הפעלת "לחץ פיזי מתון" ולביטול האישורים לחרוג אף מהיתרים שניתנו ע"י ועדה זו. במסגרת פעילות זו יוזם הוועד דיונים פומביים בנושא, מפיק חומרי הסברה ומגיש עתירות עקרוניות לבית המשפט העליון.
בחודש ספטמבר 1999 נחלו הוועד וארגוני זכויות אדם נוספים, שהגישו עתירות בנושא זה, ניצחון משמעותי ביותר. בית המשפט העליון בשבתו כבית הדין הגבוה לצדק החליט לאסור כליל את שיטות העינויים שהיו נהוגות בחקירות בישראל וקבע שהן אינן חוקיות (שיטות כגון: טילטול, מניעת שינה, קשירה מכאיבה וכו').
לאחר החלטה זו ממשיך הוועד לפעול על מנת לוודא שההחלטה מבוצעת הלכה למעשה ואף פועל להביא לכך שהאיסור על עינויים יהיה מוחלט, כקבוע באמנה, ללא סייגים כלשהם.