שתיל שבכתב - גליון מספר 10 - מרץ 2002 - ממשיכים למרות הכל
במאמר המערכת של e-Civicus, כתב העת האלקטרוני של הברית העולמית למען השתתפות אזרחית ולחיזוק החברה האזרחית בעולם, מתאר קומי נאיידו, מזכ"ל הארגון, את תחושות היאוש המאיימות להשתלט עליו. "כפעיל החברה האזרחית", הוא כותב "קשה לי להשאר אופטימי בזמנים כאלו". לדבריו, בזמן מלחמה מצפה המדינה מאזרחיה בעיקר לגילויים פטריוטיים. ביטויים אחרים של השתתפות אזרחית נדחקים לפינה, או - אם הם אינם עולים בקנה אחד עם הקול ה"פטריוטי" - מדוכאים כליל. האליטות הצבאיות והפוליטיות זוכות בימים כאלה לנראות גבוהה, ואילו החברה האזרחית איננה מיוצגת בהכרעות גורליות כמו שלום ומלחמה. נאיידו כמו מדבר על הארץ, וגם כאן, דומה לעיתים כי תחושות היאוש והמצוקה, השוררות בקרב כלל תושבי האיזור המסוכסך שלנו, עמוקות יותר בקרב פעילי הארגונים לשינוי חברתי.
זכויות רבות, שפעילי הארגונים עמלו שנים להשיגן, נמחקות היום בהינף יד קלילה מספר התקציב או מנורמות ההתנהגות של רשויות המדינה. הנושאים למענם פועלים חלק מהארגונים נתפסים כשוליים ולא רלונטיים. התבטאויות גזעניות שכבר נדמה כי איבדו לחלוטין כל מימד של לגיטימיות צפות ועולות מחדש, וקולות אחרים, שאותם מנסים ארגונים למען שינוי חברתי להשמיע, נבלעים ברעם תופי הגדודים היוצאים אל הקרב.
יכולת הפעולה של הארגונים נפגעת גם מסיבות אחרות: מקורות המימון מצטמצמים, לעיתים יש צורך לעשות קיצוצים מכאיבים הפוגעים במוראל. המתנדבים בדיכאון, אי-הוודאות מקשה על התכנון לזמן ארוך. וכל זה קורה כאשר פעילות הארגון היא חיונית מתמיד: דווקה לעת אשר כזאת, מחוייבים הארגונים לשינוי חברתי להשמיע את קולם ברמה, ולהציב אלטרנטיבה ברורה להסחפות המדאיגה.
גליון זה של שתיל שבכתב בא לסייע למי שמתמודדים עם קשיים אלו.
כל מה שרצית לדעת על החברה האזרחית ולא העזת לשאול
מאת רולי רוזן
על ניהול ארגונים לשינוי חברתי בזמנים קשים
ראיון עם אמילי גנץ מקיי
מאת רולי רוזן
על פיתוח משאבים בתקופת אי-ודאות
מאת נירית רוסלר
למה לי פוליטיקה עכשיו?
על לובי חברתי בעת משבר
מאת שמוליק דוד
נתק עצוב: על מה שקורה ועל מה שצריך לקרות בחברה האזרחית בישראל
ביקורת על ספרו של ברוך קימרלינג - קץ שלטון האחוסלים
מאת רולי רוזן