סבר,ריטה (2004)," קליטת עולים בחינוך – מדיניות ומחקר" ,מגמות, מג .
גל העלייה של שנות התשעים שינה את ההרכב הדמוגרפי של מערכת החינוך והגדיל אותה באופן מסיבי בכל מדדי הנפח שלה. הגידול הכמותי יצר עומסים , השינוי בהרכב הגדיל את השונות התרבותית והוליד דילמות ואי-שביעות רצון משני הצדדים.
המאמר נשען על מסגרת מושגית שפותחה ע"י החוקרת לניתוח דפוסים של ניהול שונות תרבותית , ובוחן את מדיניות הקליטה של משרד החינוך: על איזו בעייה/ןת היא מכוונת לתת מענה, מה המטרה/ות שהיא מיועדת להשיג, על אילו הנחות אידאולוגיות היא מבוססת; מהן התפיסות העומדות מאחורי כווני הפעולה הננקטים; ובאיזו מידה כל אלה נשענים על נתונים בדוקים ועל השפעות מהידע המחקרי המצטבר.
מתברר שבמשרד החינוך לא עוצבה עד היום מדיניות קליטה מגובשת, אבל מהפעילות שלו בתחומים הנוגעים לקליטת עולים משתקפת מעין "מדיניות משתמעת"; זו מתבססת על עקרונות-מפתח כלליים בתחום הקליטה, על הנחות אידאולוגיות (המכתיבות את הגדרת הבעייה ואת המטרה הראויה) , על הנחות אמפיריות (לגבי דרכי הפעולה הנחוצות כדי לפתור את הבעייה) ועל תגובות לאילוצים וללחצים. "המדיניות המשתמעת" של המשרד נבחנת במאמר ע"י ניתוח העשייה שלו בשלושה תחומים : א) הקצאת משאבים, ב) השיבוץ למסגרות ו-ג) התחום הלשוני; וכן מוצגות כמה התפתחויות המעידות על קיומה של מודעות לצורך בשינוי ועל מאמצים להפקת לקחים.
הניתוח מראה בין היתר שמערכת החינוך ממשיכה לבסס את עשייתה בתחום הקליטה על פרספקטיבה של משימה חולפת ועל הגדרה מצומצמת של אוכלוסיית-היעד. המאמר מציע חלופות הן לפרספקטיבה והן להגדרת הבעייה העיקרית היוצרת את הצורך במדיניות מיוחדת בתחום הזה.
מתבקש שמשרד החינוך יפתח משנה סדורה שתתורגם למדיניות קליטה מגובשת, אשר תתייחס לרבוי-תרבויות כאפיון מהותי של החברה הישראלית. למדיניות כזאת אמורים להיות א) מטרה ויעדים מוגדרים המשוחררים מאידאולוגיה בוללת; ב) עקרונות פעולה ברורים הנשענים על ידע מחקרי עדכני ; ג) הסדרי מעקב שישקפו את המידה שבה מיושמים עקרונות הפעולה ומתקרבים להשגת היעדים. אם ההתמקדות ב"קליטה" תוסב להתמקדות באסטרטגיה של הנהגת מערכת מרובת תרבויות , התרומה עשויה להקרין על מרחב גדול יותר של החיים הציבוריים. למאמר המלא