הרצוג, סרג'יו (1999),"נוער עולה בסיכון: מודל יישובי למניעת "הסיכון,", מנהל חברה ונוער- מאגר מידע

הרצוג, סרג'יו (1999),"נוער עולה בסיכון: מודל יישובי למניעת "הסיכון"", מנהל חברה ונוער- מאגר מידע

הניסיון הרב שהצטבר בטיפול בנערים עולים המתקשים בקליטתם מלמד שחשוב ליצור מסגרת תמיכתית שתאפשר להם, בשלב ראשון, להתחזק בכל החזיתות בתהליך הקליטה, ובהמשך ובמקביל לשלבם במסגרות הנורמטיביות לבני גילם. לפי גישה זו, ניתן לקשור את מרבית הסטיות החברתיות של קטינים עולים להתנהגות שמקורה במשבר העלייה הנוסף על משבר ההתבגרות. משבר המתבטא בחוסר תיפקודם של התאים המשפחתיים, הקונפליקטיים התרבותיים בין ארץ המוצא והארץ הקולטת, וחוסר יכולתם להשתלב בחברת בני גילם ובמערכות הפורמליות. ניתן להסיק כי כאשר משבר ההגירה מלווה בתמיכה טיפולית מניעתית רחבה ברמות שונות, התוצאה היא הקטנת שיעורי הפשיעה וסטיות חברתיות בקרב הנוער המהגר. במישור הזה, יש ליחידות קידום נוער, בזכות תפיסתן ושיטותיהן הטיפוליות-ייעוציות הייחודיות, תפקיד חשוב בטיפול באוכלוסייה קשה זו.
בראיה לעתיד, חשוב להרחיב את התפיסה המסורתית בכל הקשור לטיפול בנערים עולים. ראשית, הטיפול בנער עצמו חייב לכלול באופן פעיל את הוריו, ואת הגורמים המקצועיים בתוך בתי הספר; שנית, מומלץ גם להרחיב את הגדרות אוכלוסיות היעד המסורתיות של היחידות, בשני מישורים:
טיפול אינטנסיבי ושיוויוני גם בבנות עולות, הנתקלות באותם הקשיים כמו אלה של הבנים, אך הזוכות לתוכניות ותקציבים מצומצמים יותר;
טיפול מונע בעולים צעירים יותר, הנכנסים לגיל ההתבגרות. המסקנות של נסיון אמפירי אשר נערך  מראות על יעילות הטיפול בנוער צעיר (בין הגילאים 14-11) לטווח ארוך. למאמר המלא