שתיל - שירותי תמיכה וייעוץ לקידום שינוי חברתי

שומרים על הבית

מעמדה של הכנסת מול הממשלה: עימות בין ראש הממשלה ליו"ר הכנסת
בשבועות האחרונים התעצם מאד הויכוח בין יו"ר הכנסת, ח"כ ראובן ריבלין לראש הממשלה, ח"כ בנימין נתניהו על מעמדה של הכנסת, כשהממשלה היא זו המנסה לצמצם את כוח הריבון, הרשות המחוקקת. הויכוח התעורר לאחר שהממשלה יזמה מספר הצעות חוק שאם יחוקקו, תוצאתן תהיה החלשת מעמדה של הרשות המחוקקת. בישראל לא יוותר הוואקום לזמן רב, ועם החלשות הכנסת, תתחזק הרשות המבצעת. כך יופר האיזון בין הרשויות, שהוא כה רגיש וחשוב לקיומו של משטר דמוקרטי יציב ותקין.

כאן עולה שאלת המשילות. תפיסה אחת של משילות מדברת על מצב בו הממשלה יציבה ויכולה למשול מבלי לחשוש מהתפרקות או נפילה בכל שני וחמישי. זו עמדתו של ראש הממשלה. תפיסה אחרת רואה במשילות מצב בו קיים איזון בין כוחן של שלוש הרשויות, שכן ממשלה חזקה מדי, אשר הרשות המחוקקת אינה יכולה לפקח עליה באמת (משום שפגעו בכלי הפיקוח שלה) היא ממשלה שאולי לא תיפול בקלות, אך חוזקה מערער את היציבות הפוליטית ואת הדמוקרטיה הישראלית. זאת עמדתו של יו"ר הכנסת.

המצדדים בעמדתו של ראש הממשלה מרבים להביא את  ארה"ב כמודל לחיקוי. זוהי טעות, משום שבארה"ב שיטת הממשל שונה לחלוטין מהשיטה הנהוגה בישראל (משטר נשיאותי, מבנה פדרטיבי וכו'). ישראל אינה דומה לארה"ב אלא למדינות אירופה, בהן יש שיטת ממשל שמבוססת על דמוקרטיה פרלמנטרית, שיטה דמוקרטית הרבה יותר, שמתאימה למבנה חברתי מורכב, אך עם זאת – פחות יציבה.

לכן במדינת ישראל, אולי אף יותר מאשר באירופה, נודעת חשיבות מרחיקת לכת למעמדו של הפרלמנט משום שהוא זה שמשקף באופן הכי מדויק את התפלגות הרצונות הפוליטיים של העם ואשר כולם יחד מרכיבים את "רצון הבוחר". הממשלה, לעומת זאת, אינה משקפת (ואינה יכולה לשקף) את כל הרצונות, אלא רק את רובם ולכן חוזק יתר שלה מעוות את התמונה הפוליטית. ובמיוחד הממשלה הנוכחית, שכזכור לא הוקמה ע"י ראש המפלגה שזכתה במירב הקולות.

לפיכך, צודק יו"ר הכנסת במאבקו. חשוב שהפרלמנט הישראלי יהיה חזק משתי סיבות: כדי להבטיח פיקוח על הממשלה ומתן ביטוי לכמה שיותר דעות, ובמיוחד לעמדות אופוזיציוניות.

לארגוני החברה האזרחית, העוסקים גם הם הן בפיקוח אזרחי על הממשלה והן בהשמעת מגוון דעות מקרב מגזריה השונים של החברה הישראלית כולה, יש חובה ועניין רב להיאבק על מעמדה של הכנסת. הכנסת היא המקום שלהם להשפיע ולהשמיע קולם, באמצעות נבחרי הציבור. החלשת בית המחוקקים יחליש גם את יכולתם להשמיע קול ולהשפיע.

ישראל ותהליך השלום: על קיומו של לחץ בינלאומי ועל היעדרו של לחץ מבפנים
גם השבוע היינו עדים למסע "אירופה הקלאסית" של ראש הממשלה, בנימין נתניהו במספר בירות אירופאיות. בכולן הוא שמע את אותו המסר מראשי המדינות האירופאיות: ההתנחלויות הן מכשול המונע התקדמות לקראת פיתרון מדיני עם הפלסטינאים. יש להפסיק את הבנייה בהתנחלויות כתנאי שיאפשר לצדדים לחזור לשולחן המשא ומתן.

העמדה האירופאית, שבאופן מסורתי יש שיראו בה נוטה לטובת הצד הפלסטיני, ממשיכה את הקו החדש של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, אשר חשף לאחרונה את חזונו לגבי הפתרון האפשרי  לסכסוך. כזכור, אובמה הבהיר בנאומו בקהיר כי גם מבחינת האמריקאים, ההתנחלויות הן אבן הנגף העיקרית העומדת בדרך להתקדמות מדינית במזה"ת.

המסר המשותף לארה"ב ולאירופה יוצר לחץ בינלאומי נרחב על ממשלת נתניהו לשנות את עמדתה הסרבנית בסוגיית ההתנחלויות. לפיכך, נוצרה הזדמנות להפעיל על ממשלת נתניהו לחץ מבית, לחץ פנימי, שיבטא את עמדתם של אזרחי ישראל המאמינים בפתרון שתי המדינות ומתנגדים להמשך הבנייה בהתנחלויות.

השאלה היא מדוע לא מופעל לחץ פנימי, אזרחי ומפלגתי, על הממשלה? איפה האופוזיציה? איפה ארגוני החברה האזרחית? איפה ארגוני השלום? זה הזמן להפגנות בכיכר רבין, למודעות בעיתונים, למאמרי מערכת, לשימוש מושכל באינטרנט ולהפעלת לובי לטובת זירוז תהליך השלום. אל תגידו יום יבוא...