מטאפורות לשינוי חברתי

צילום:גלעד קוולרצ'יק, שתיל סטוק

קיץ. טורונטו.
גם לפעילו͘ת חברתיות מותר קצת חופש.
כבר טיפסת על מגדל ה-CN? (533 מטרים!) השקפת עד למפלי הניאגרה? ביקרת בגלריה הלאומית? נכנסת לעיר התחתית, ויצאת ממנה 30 קילומטרים אחר כך? גילית איך זה כשלא ממש חייבים מזגן כדי לשרוד אפילו שיולי-אוגוסט? טורונטו.

עכשיו, אם את כבר שם, כנסי לטריט, בית הקפה של אוניברסיטת יורק. על אמריקנו כפול עם כוס מים בצד תוכלי לדבר עם פרופסור גארת' מורגן – שיושב בטורונטו ממש עכשיו – על העמותה שהקמת. ספרי לו על השינוי שאתם מנסים לחולל בחברה האזרחית בישראל, ולמה בחרתם דווקא בדרך הזו. מורגן חקר עשרות שנים התנהגות ארגונית בבית הספר למנהל עסקים והוא יקשיב, יהנהן, וישאל אותך שאלות.

הוא ישאל למשל, מה האתגר הגדול ביותר בניהול, עבורך? תאמרי מה שתאמרי, אין תשובה נכונה, כל יומיים יוצא מחקר עם רשימת אתגרים אחרת והם כולם קריטיים, זה ברור. אבל אם תשאלי את מורגן (ואם את שם – בבקשה תשאלי) הוא יגיד את הדבר הבא: "האתגר הגדול הניצב בפני המנהלים המודרניים הוא…" (ועכשיו לנשום עמוק) "לרכוש בקיאות באמנות השימוש במטאפורות: למצוא את הדרכים המתאימות לראות, להבין ולעצב את המצבים שאיתם הם אמורים להתמודד".

ככה. מכל המיומנויות הניהוליות: מטאפורות.

מטאפורה זה לא רק אמצעי סגנוני, אמנותי שעניינו לקשט טקסט או להמחיש רעיון, יסביר מורגן. זה לא רק הדבר הזה ששוכחים בבוקר שאחרי הבגרות בספרות. מטאפורה היא בעצם מבנה קונספטואלי מרכזי שמעצב את הדרך בה אנחנו תופסים דברים, מתנהלים בעולם ואת האופן בו אנו מתייחסים לאנשים אחרים.

אם נזמין גם את אנה ספרד לקפה היא תאמר שהשימוש במטאפורה הוא מתשתיות החשיבה האנושית: "כדי להקיף סוגיה (…) במבט אחד, עלינו לחדור לרמות היסודיות והראשוניות ביותר של חשיבתנו, ולחשוף את ההנחות והאמונות הסמויות המנחות אותנו.

והכי קולע יהיה אולי הניסוח של תומס קון – שחקר מהפכות מדעיות (ושבכלל העדיף תה): You don't see something until you have the right metaphor to let you perceive it"". כדי להבין משהו מוכרחים לפענח את הרכיב המטאפורי שבו.

וזה נכון גם לשינוי חברתי.

מטאפורה לשינוי חברתי: אמצעי להובלה וניהול ארגון

על כוס קפה שנייה בדשא כבר תוכלי לשאול את מורגן – רגע, איך זה קשור לארגון שאני מנהלת? איך זה נוגע לגיוס משאבים? ליצירת שותפויות? לפיתוח אסטרטגי? ומורגן יאמר: "מנהלים ואנשי מקצוע יעילים בכל תחומי החיים חייבים לרכוש מיומנות ב-'קריאת' המצבים אותם הם מנסים לארגן ולנהל".

ואיך רוכשים את המיומנות הזאת? "מנהיגים ומנהלים מיומנים מפתחים יכולת לקרוא מצבים לאור מגוון של מטאפורות. מנהל שמצליח לעשות זאת מצטיין ביכולת להישאר פתוח וגמיש, להימנע ככל האפשר משיפוט מיידי ולהמתין עד שמסתמנת תמונה כוללת יותר של המצב. התבוננות במצבים דרך עדשות מטאפוריות שונות עשויה במקרים רבים להצמיח תובנות חדשות (…) קריאה רחבה ומגוונת עשויה להניב קשת רחבה של אפשרויות פעולה".

מטאפורות, היה מוסיף לייקוף, שישב בבית קפה אחר ועסק בשינוי פוליטי דרך השפה, הן גם מפתח לשינוי. מטאפורות חדשות יוצרות מבנים מנטליים חדשים.

"למטאפורות חדשות יש כוח ליצור מציאות חדשה (…) אם מטאפורה חדשה נכנסת לתוך המערכת התפיסתית שעליה אנו מבססים את פעולותינו, היא תשנה את אותה מערכת תפיסתית ואת התפיסות והפעולות שאותה מערכת מולידה".

אז, באמצעות מטפורות אנחנו מעצבים את התפיסה שלנו ביחס להווה ולעתיד. שינוי מטאפורה יכול לשנות את הדרך שבה נתפוס תופעה, מצב או בעיה ובהכרח גם להשפיע על תהליכי קבלת החלטות ודרכי הפעולה. ככל שנחזיק ביותר מטאפורות תתרחב יכולת ההבנה שלנו את הארגון והמרחב שאנחנו פועלים בו.

בוא נדבר תכל'ס. איך זה נראה, כל הדיבור המטאפורי הזה, כשהוא יורד לשטח?

קחי לדוגמה ארגון שכולנו מכירות, נגיד, שתיל.
כדי לדעת מה שתיל עושים אפשר פשוט לפתוח את ראשי התיבות שתי"ל, הנה ככה: שירותי תמיכה וייעוץ לקידום שינוי חברתי בישראל. פשוט וברור. נכון? אבל כדי לדעת איך שתיל עושים את זה ועם מי כדאי בכל זאת להתעכב על המטאפורה בשם שתיל.

בתחילת הדרך שתיל הארגון העמיד במרכז – על ידי הבחירה בשמו – את "השתילים" של השינוי האזרחי בישראל, את היוזמות החברתיות הצעירות בשלב ההתמקמות בקרקע. המטאפורה כל כך חזקה, שגם אם שתיל עובד כיום עם ארגונים גדולים שצברו לא מעט ותק וניסיון, השם שלו עדיין מספר סיפור שמתאים לזמן שהחברה האזרחית הייתה בשלבי צמיחה ראשוניים.

"בעיני, שינוי אזרחי הוא כמו שדה כותנה," אמרה שהירה שלבי, "אפשר לדשן, אפשר להשקות, אפשר לכוון את גבולות השדה. אבל בסופו של דבר – הפרחים עפים עם משב הרוח לכיוונים שונים וממלאים את האוויר". לצד הרכיב הבלתי צפוי בתהליכי שינוי חברתי, התייחסה ויויאן סילבר לאורך הרוח שנדרש מאדם שמבקש לחולל שינוי כזה: "תוצאות של שינוי חברתי תמיד מופיעות לאט, עם הזמן, כמו פקעות שצריכות להבשיל בקרקע לפני שהצמח מתרומם ומתחיל לפרוח".

אם ככה 'מתנהג' שינוי אזרחי, איך אפשר לתמוך בו-לייעץ לו-לקדם אותו? "בסופו של דבר", כתבו אנשי תג מאיר, "שתיל זאת חממה שבה מנביטים את היוזמות בשלבים מוקדמים כך שגרעין יכול להתפתח ולהגיע למצב שיש לו נוכחות יציבה במרחב". וג'אבר עסקאללה הוסיף גם הוא לשאלת ה-'איך': "שתיל איפשר את זריעת הזרעים של השינויים האלה ותמך בהם עד שהתבססו והתייצבו; נתן אפשרות, ידע, וגיבוי שהעצימו אזרחים עד שלקחו אחריות על מצבם. בעיני זה היה העניין עצמו. לא רק פתרון הסוגיות היווה מטרה, אלא ההעצמה של אזרחים הייתה הדבר הגדול והיא נושאת פירות גם היום."

מה היה קורה, למשל, אם שתיל היו תופסים את עצמם כסוג של סופרמרקט ענק שמספק שירותים ומוצרים לכל לקוח חברתי שצריך? מה היה קורה אם שתיל היו תופסים את עצמם כבית ספר חברתי שמכשיר פעילים לשינוי אזרחי? מה היה קורה אם שתיל היו תופסים את עצמם כמתפרה שמתאימה חליפות ללקוחות חברתיים שונים? איזה עולם ערכי, רגשי, חברתי היה משתמע מהבחירות המטאפוריות האלה? מה אפשר היה ללמוד ממנו על הארגון? על השינוי החברתי שהוא רוצה לחולל?

>>תערוכה וירטואלית 40*40 משנים מציאות – מוזמנות ומוזמנים לתערוכת מחווה לדמויות מפתח, מנהיגות ומנהיגים, שחוללו שינויים משמעותיים בחברה הישראלית לאורך 4 עשורים. התערוכה והקטלוג הנלווה לה פותחים חלון להתבוננות באותן דמויות, בסיפורי החיים המרתקים שלהם, ובשינוי שהצליחו לחולל במציאות. צילומים: אלכס פרפורי.

דוגמה נוספת לשימוש במטאפורות לשינוי חברתי

ארגון חברתי אמריקאי חיפש דרכים להנגיש פנימה – לעובדים והחוצה – לשותפים – את הבעיה הבאה: איך מקדמים חוסן אצל ילדים שגדלו בנסיבות חיים מורכבות? עכשיו, המילה 'חוסן' גדולה מידי, משומשת מידי. ובכלל – מה זה מורכב? לא כל ילד חווה מורכבות בדרך אחרת? רגע של מוצא הגיע מכיוון לא צפוי. פרופסור בויס, רופא ילדים שחקר (40 שנה!) את האופן שבו ילדים מתמודדים עם מצבי לחץ, הציע להם לפרוט את המילה חוסן לשמות של פרחים-שן הארי וסחלבים.

מה הקשר בין פרחים לחוסן? אז ככה: בויס בחן את מינון ההורמון קורטיזול ואת מערכת העצבים האוטונומית כשילדים התבקשו לבצע פעולות ברמת אתגר קלות וזיהה שני טיפוסי ילדים. הרוב המכריע – עמידים, מתמודדים פיזית ורגשית עם לחץ וקשיים. אותם הוא כינה 'ילדי שן הארי', צמחים שמסתגלים לתנאים כמעט בכל נישה אקולוגית על ידי שינוי הביוכימיה שלהם. מיעוט הילדים שהוא בחן, הם 'ילדי סחלב', כאלה שמתקשים להתמודד עם לחץ, שבירים ורגישים יותר, זקוקים – כמו סחלב – לתנאי מחיה ייחודיים והשגחה רבה כדי לפרוח ורוב הסיכויים לרעתם. עכשיו קל היה להסביר את המושג חוסן – "להיות יותר שן ארי".

אבל הדוגמה לא מסתיימת כאן! הארגון התחיל ללמוד את המטאפורה הזאת ולהסתגל אליה וכמו ארגון רציני הוא שוחח עם הורים לילדים על הפרחים והחוסן. ההורים הקשיבו לאבחנה של בויס, אבל משהו בדימוי של שן הארי, בהמוניות שלו, ובהיותו הצמח הקצת עלוב הזה שמבצבץ מבין מדרכות – לא עבד. הסחלב לעומתו, ההדור, הנדיר היווה גורם חזק יותר להזדהות של ההורים, הרי כל הורה חושב שהילד שלו בעצם חד פעמי… המטאפורה קרסה. האבחנה של בויס נפלה, והארגון חיפש לעצמו דרך אחרת להבין ולהסביר באמצעותה את הצורך והבעיה שהוא חותר לשנות.

ככה זה. כל מטאפורה מספקת נקודת מבט אחת וחוסמת אחרת. העניין הוא – חכמת הניהול היא – להיות מסוגל לשייט בחכמה, בגמישות ובמהירות בין מטאפורות, בין עדשות שונות (עדשות זאת מטאפורה, כן?), כדי לספק כמה שיותר מידע על התהליך, הארגון, השינוי שמנסים לחולל.
מטאפורה אורגנית, נטורליסטית – יסביר מורגן – מעודדת התמקדות בהסתגלות ובסיפוק הצרכים. מטאפורה מכניסטית תעודד חיפוש אחר דפוסים מבניים ונימוקים רציונליים. מטאפורת בית הכלא, למשל, מצביעה על דרכים להיחלצות ממלכודות קוגניטיביות ותת הכרתיות. "צורות חשיבה מצמיחות צורות פעולה". מכאן גם הלקח החשוב מכל עבור מורגן: "כל מי שמגביל את חשיבתו מגביל גם את טווח פעולתו. למדו להפיק את התובנות הגלומות במטאפורות המתחרות, שלבו אותן והשתמשו בהן כדי להבין את המצבים שאותם אתם מבקשים לארגן ולנהל".
אז מה המטאפורה שלך?

כאן תוכלו לקרוא על מחוללי ומחוללות השינוי בהרחבה!

‏Boyce, W. T. (2019). The orchid and the dandelion: Why sensitive people struggle and how all can thrive. Pan MacMillan
Kuhn, T. S. (1976). Scientific revolutions as changes of world view. In Can Theories be Refuted? (pp. 133-154) Springer, Dordrecht.‏‏
Lakoff, G., & Johnson, M. (2008). Metaphors we live by. University of Chicago press‏
Morgan, G. (2011). Reflections on images of organization and its implications for organization and environment Organization & Environment, 24(4), 459-478
Sfard, A. (1998). On two metaphors for learning and the dangers of choosing just one. Educational researcher, 27(2), 4-13

>>תערוכה וירטואלית 40*40 משנים מציאות – מוזמנות ומוזמנים לתערוכת מחווה לדמויות מפתח, מנהיגות ומנהיגים, שחוללו שינויים משמעותיים בחברה הישראלית לאורך 4 עשורים. התערוכה והקטלוג הנלווה לה פותחים חלון להתבוננות באותן דמויות, בסיפורי החיים המרתקים שלהם, ובשינוי שהצליחו לחולל במציאות. צילומים: אלכס פרפורי.