הלקחים שנלמדו ממחאות 2011

Protesters in Aden, Al Mansoora during the Arab Spring 2011 calling for the secession of South Yemen from the North. AlMahra

אנחנו זוכרים וזוכרות היטב את גל המחאות של קיץ 2011 וכן את האביב הערבי גל ההתקוממות חסר התקדים במזרח התיכון, שהחל ב-2010. באותה עת אנליסטים רבים הסתכלו על מה שקורה במזרח התיכון כסטייה זמנית מהנורמה, שבסופה הסדר הישן יתייצב מחדש.

אך כמה שנים מאוחר יותר, ב-2019 גל מחאות נוסף שטף את העולם – בעיראק, בסודאן, במרוקו, בבלגיה, בהולנד, בצרפת, בסרביה, בפולין, באיטליה, בשבדיה, בהונג קונג, באקוודור, אלג'יריה, בצ'ילה ובפרו. יש הרואים בו המשך ישיר למה שהחל ב-2011, אך הפעם הדרישות גדולות ומשמעותיות הרבה יותר, כאשר המשותף לכולן: דרישה לדמוקרטיה ומיאוס משחיתות שלטונית.

1. דרישות גדולות יותר – המפגינים למדו לבסס דרישות גדולות יותר. הדחתו של מנהיג נתפסת רק כצעד ראשון, שלאחריו המפגינים נשארים ברחובות לדרוש שינוי ברמה עמוקה יותר
2. סדר חברתי חדש – ההפגנות משקפות סדר חברתי חדש בו ניתן להתעלות מעל הבדלים עדתיים ופוליטיים; לְמָשָׁל בלבנון, שהמערכת הפוליטית שלה בנויה על הבדלי עדות, הגיעו המפגינים כחזית מאוחדת
3. הימנעות מאלימות – ההישג הגדול ביותר היה הימנעות מאלימות. רוב הממשלות בעולם למדו להימנע ממרחצי דמים.
4. חשדנות המפגינים – המפגינים הפכו להיות הרבה יותר חשדנים כלפי הבטחות הפוליטיקאים. בדומה למצב היום בישראל – כאשר ההפגנות נמשכות למרות ההצהרה שיש רצון להגיע למתווה מוסכם.

מקורות:

Arab center washington dc
2019, שנת המחאות, פנינה שוקר, ישראל היום

חזרה עמוד הראשי:

ללמוד ממאבקים שהצליחו