הדיון ברכש מקומי כמנוף לפיתוח כלכלי יוצא מתוך הגישה של כלכלה מקומית מקיימת – כמ״מ, הגורסת כי פיתוח כלכלי באזורי פריפריה מותנה בחיזוק הכלכלה המקומית, על בסיס נכסים מקומיים ולטובת תושבי המקום.
המושג ״רכש ציבורי״ מתייחס לכלל פעילות הרכישה של המדינה על זרועותיה השונות ובכלל זה לרכש של עבודות, של שירותים ושל טובין הנדרשים לצורך פעולתה השוטפת. המושג ״רכש מקומי״ מתייחס גם לצד השני של האינטראקציה, כלומר, ליצרנים ולספקי השירותים והטובין ולמקום מושבם. ספקים מקומיים באזורי פריפריה גיאוגרפית וחברתית הנם, לרוב, עסקים קטנים ובינוניים, אשר סיכוייהם להשתלב במכרזים ציבוריים נמוכים לעומת סיכוייהם של תאגידי שירות והפצה גדולים, אלא שחיוניותם של עסקים מקומיים לבינוי ולפיתוח הכלכלה המקומית מצדיקה מאמץ מיוחד להגברת נגישותם לשוק הרכש המקומי.