החקלאות המסורתית הרווחת בחבל אלגרבה אשר בדרום פורטוגל שונה מאוד מהחקלאות האינטנסיבית המוכרת לנו בישראל. במהלך סיור לימודי הנערך במסגרת כנס השותפים של Project Wealth היה מעניין לראות, איך החקלאות המסורתית מקבלת טוויסט חדשני, כשהחקלאים ממשים את היתרון היחסי העומד לרשותם כדי להתאים עצמם לדרישות השוק, וזאת מבלי לוותר על ערכים מקומיים.
הארגון האוניברסיטאי קריא – CRIA מרכז לחדשנות באוניברסיטת אלגרבה, פורטוגל, אשר אירח את באי הכנס, סיפר על המחקר המתפתח בתחום החקלאות, חדשנות בתהליכי עיבוד התוצרת החקלאית (Agro food) ומנגנוני תמיכה נוספים: חיבורים לשטח, הן סביב סוגיות של מחקר ופיתוח, והן סביב קבלת רישוי עסק, מענקים לעידוד יזמות עסקית ועוד.
הסיור באלגרבה הפגיש אותנו עם כמה יוזמות חקלאיות היוצרות חיבור בין מסורתי לחדשני, בין מחקר ושטח, ובין עולם החקלאות לעולם התיירות. אנטוניו רוזה – António Rosa אותו הספקנו להכיר בדיון על האתגרים בפיתוח כלכלי בעיירה אלג'זור הוא בעלים של חווה אורגנית, אגרונום בהכשרתו, אשר עוסק בגידול בוטנים, ומתמחה בייצור חמאת בוטנים לאניני טעם. אחת לשבוע הוא מעמיס את התוצרת, ומוכר אותה ישירות למסעדנים ולשפים הטובים ביותר בליסבון. במהלך השנים למד רוזה לטפח את שוק הלקוחות, ולהיענות לבקשותיהם הייחודיות ל"גידולים חקלאיים על פי הזמנה אישית".
לשם כך חבר לחקלאים אורגניים נוספים, והחל לשווק גם את הסחורה שלהם תמורת דמי תיווך, המכסים את פחת התוצרת ועלויות הנסיעה. ביתו של רוזה נמצא בלב החווה, והוא כולל בית מגורים וחדרי אירוח.
שהתעניינו, האם המתארחים גם עובדים בחווה, בעקבות תנועת ה-wwoofing (תיירות הכוללת לינה ועבודה בחווה.) ההולכת ומתפתחת בעולם, היה רוזה חד משמעי: "לא, הם רק אוכלים, שותים וישנים." לעומתו, רוזה דיאז – Rosa Dias בחורה נמרצת המנהלת את החווה האורגנית קווינטה דה פורמאלה – Quinta da Fornalha, דווקא כן מציעה למבקרים אפשרות ל-wwoofing אך גם הרבה מעבר לזה. "אני מחפשת כל הזמן דרכים חדשות למנף את העסק המסורתי, ולהתמודד עם ההשלכות הקשות שהביאה עימה הגלובליזציה.
היבוא המאסיבי של פירות, לא השאיר מקום בשוק למוצרי אלגרבה. משברים עולמיים הביאו למשבר גדול בחקלאות המסורתית. חוות רבות ננטשו ונהרסו, וכמו שאר החקלאים גם המשפחה שלי נפגעה.
בשנות התשעים אבא שלי היה מראשוני החקלאים באזור שהחלו לייצר תוצרת אורגנית, אך גם זה לא הספיק כדי לשרוד. כשאני הצטרפתי לעסק הבנתי, שכדי להצליח עלי לפתח מודל הוליסטי." "אנו חושבים מחוץ לקופסה, ופועלים ללא תקציבי שיווק, לכן אנו עושים שימוש בכל משאב אפשרי כדי לייצר את הקיימות הכלכלית של החווה. מכל מוצר קיים אנו מנסים לייצר מוצר חדש וייחודי המנצל בצורה מיטבית את חומרי הגלם."
מרכז התצוגה של מוצרי החווה מציע למבקרים: ריבות, ליקרים, דבלים ועוד מגוון רחב של מוצרים. "אנו מייצאים כל מה שניתן לייצא, למשל מוצרים אורגניים לצרפת. תחילה עבדנו דרך משווק שלקח מאיתנו עמלת שיווק, בהמשך הצלחתי להתחקות אחר החוות האורגניות הקונות את הפרי, ויצרתי איתם קשר ישיר. זה טוב לנו וטוב להם." "על התאנים שלי אני יכולה לדבר יום שלם, יש להם יתרונות שאין באף מקום אחר. ראשית האקלים באזור מותאם לגידול תאנים, ובזכות התנאים המצוינים הפרי מתוק מאוד וטעים, שנית העצים מניבים פרי פעמיים בשנה! בעונת היבול הראשונה הפירות עסיסיים, ואנו מוכרים אותם טריים. בעונה השנייה הפרי קטן יותר, ולכן אנו מייבשים אותו על העצים. אם הייתי חושבת בדרך המסורתית הייתי מנסה לקצץ בהוצאות, ולהשביח את התוצרת, אבל אני לא רוצה לדחוק בעצים שלי, אני עובדת ויונקת השראה מהטבע, אני לא מנסה להבריח את הציפורים או לרסס את התולעים שגורמים נזקים לפרי, אלא לומדת לנצל באופן מיטבי את תנובת העץ. התוצרת היפה נארזת, ואת זו שיש בה חורים אנו הופכים לבצק, וממנו מייצרים טראפלס עם שוקולד או ליקר."
מוצר נוסף שדיאז מוכרת בחנות הוא מלח, הנאסף מבריכות המלח באזור. היא עובדת עם הקואפרטיב לייצור מלח ים טרס דו סל – Terras do sal. תחילה התאגדו מספר יצרנים קטנים תחת קורת גג והקימו עמותה, בהמשך הקימו קואופרטיב וכיום לוקחים בו חלק ארגונים מכמה מדינות אירופאיות. הקואופרטיב אורז ומשווק את המוצרים. "במלח שאנו מייצרים יש הרבה מגנזיום והוא בריא הרבה יותר מהמלח הרגיל הנמכר בחנויות, אך בתהליך השיווק נאלצנו להתמודד עם המוסכמה הרווחת בציבור שמלח הוא לא דבר בריא. לאחר שבדקנו לעומק את הנושא נחשפנו למחקר אוניברסיטאי, המעיד על כך שהציפורים אוכלות את המלח והוא לא מזיק להן. בעקבות המחקר גילינו מהם התנאים האופטימאליים לאיסוף המלח, כך שישמור על אחוז גבוה של מגנזיום. עם ההבנה הזאת פיתחנו מוצר חדש ואיכותי לספורטאים ונשים הרות העשיר במגנזיום."
"אנחנו מארחים בחווה מתנדבים והם חלק משמעותי מכוח העבודה, עד היום עברו כאן למעלה ממאתיים מתנדבים. כחלק מהמגורים בחווה הם נהנים מהתוצרת החקלאית, בנוסף יש לנו גינת ירקות אורגניים, תרנגולות המטילות ביצי חופש, ואני תמיד אומרת, שמי שרוצה מוזמן לשחוט לו תרנגולת. רק שעד היום אף אחד מהאורחים לא עשה זאת…"
יוזמה נוספת הנוגעת לחקלאות כפרית היא היוזמה של עמותת in loco היוצרת חיבור בין יצרני מזון מקומיים ובין הצרכנים. אנה ארסנטו – Ana Arsénto עובדת בעמותה מקומית המנסה לפתח את המסחר המקומי בחבל אלגרבה. הפרויקט המדובר החל ב-2010, סביב שתי מטרות עיקריות, הראשונה לסייע ליצרנים קטנים להגיע ללקוחות, והשנייה לעודד רכש של מזון מקומי. "עבדנו עם היצרנים והצרכנים במקביל. עם היצרנים עבדנו על מודעות לשימוש בחומרים אקולוגיים ידידותיים לסביבה, קיימנו סדנאות לשיפור תצוגת התוצרת, ועל החשיבות בגיוון תכולת הסל, ומול הצרכנים עוררנו את המודעות להעדיף תוצרת איכותית ומקומית."
"הלקוחות מבצעים הזמנות מראש באינטרנט או בפקס ואחת לשבוע מתבצעת חלוקת הסלים במקום ומועד קבוע במספר מוקדי מכירה באזור אלגרבה. אנו מנסים לעודד את החקלאים ליצירת סלי תוצרת במשותף, ובאופן טבעי יש כאלה יותר אקטיביים, שלוקחים יוזמה, נכנסים לאתר ובוחנים באתר עם מי כדאי להם לשתף פעולה. בהמשך יצרנו חיבור לקואופרטיב שמכין את הסלים."
בעקבות הפרויקט נמכרת כעת התוצרת החקלאית ללא פערי תיווך, לעומת מכירה קודמת בליסבון שהביאה להוצאות שיווק גבוהות, בנוסף חלק מהמוצרים הנמכרים הם תוצר של גידולים אורגניים שעלותם בשוק גובהה בהרבה מהקנייה הישירה דרך הקואופרטיב. "מבחינת העמותה, המעורבות שלנו בפרויקט הגיעה לסיומה. כיום כשאני קונה אני מנסה להיות צרכנית אחראית, ואם יש לי הערות אני דואגת להעביר אותן הלאה, כי כלקוחה חשוב לי שהשירות יהיה בסטנדרט גבוה. השלב הבא שהיינו רוצים שיקרה הוא תכנון שתילה ותיאום בין החקלאים."
מהלכים ליצירת חיבורים ישירים בין היצרן לצרכן הולכים ותופסים תאוצה גם בארץ. רק לאחרונה ראינו מה קרה עם מחאת הפלפלים ועם יוזמות נוספות למכירה ישירה בין החקלאי לצרכן. כנראה שהחשיבה היצירתית של החקלאים בארץ לא נופלת מזו של חקלאי אלגרבה, ובעידן המחאות החברתיות סביר להניח שהחקלאות החברתית הישירה רק תלך ותגדל.
