על פי המכפיל המקומי, אם לדוגמה גורם ציבורי משקיע סכום כסף כלשהו לטובת אירוע מקומי, זהו הסבב הראשון. בסבב השני נבחן כמה מתקציבי ההפקה מוקצים לעבודה עם ספקים ועובדים מקומיים, ובסבב השלישי נבחן שוב את עד כמה אותם ספקים מקומיים מתבססים על צריכה מספקים מקומיים והעסקת עובדים מקומיים. מדידה של "המכפיל המקומי" יכולה לסייע לנו לבחון כמה אחוזים מהתקציב הציבורי מופנה לקידום הכלכלה המקומית.
תוצאותיה של מדידה כזו יוכלו לספק לרשות תמונה המשקפת מצד אחד את המצב הקיים, ומצד שני יאפשרו לה לקדם מדיניות רכש שתתמוך ותעודד צמיחה של הון מקומי. העיקרון של המכפיל המקומי הוא פשוט, אם מרבית ההשקעה הכספית מושקעת מחוץ ליישוב או לאזור, באמצעות תשלום לבעלי עסקים, רכישת חומרי גלם ושירותים חיצוניים אז יתקבל מכפיל מקומי נמוך.
ואכן, מחקרים ובדיקות שנעשו בעולם הראו שעסקים קטנים בבעלות מקומית הם בעלי מכפיל מקומי גבוה יותר מזה של עסקים גדולים שאינם בבעלות מקומית. כך למשל, כשהארגון כלכלה אזרחית – Civic Economics בארה"ב השווה את המכפיל המקומי שמייצרת רכישה מעסק בבעלות מקומית לזה הנוצר מקניה ברשתות גדולות, הוא מצא שעסקים מקומיים תרומו פי שלוש ואף יותר מכך לכלכלה המקומית.
קואליציה של עסקים מקומיים בסיאטל, מצאה שהעסקים המקומיים יצרו יותר מקומות עבודה, השאירו יותר כסף בכלכלה המקומית, ויצרו חיבורים טובים יותר עם הקהילות המקומיות מאשר עסקים לא מקומיים.
כך גם ברשות מקומית בצפון בריטניה שהפעילה תכנית הזנה במוסדות החינוך שבתחומה. כאשר הרשות המקומית הבריטית בחנה את ההשפעה הכלכלית של תכנית ההזנה היא מצאה שהמכפיל המקומי גדל באופן משמעותי מהרגע בו החלה לעבוד עם ספקים מקומיים.
כלומר, ההוצאה הציבורית לא השתנתה, אך הבחירה בספקים קטנים בבעלות מקומית, אפשרה לרשות המקומית, ליצור השפעה חיובית גדולה הרבה יותר על הכלכלה המקומית.
