בתודעה הציבורית נתפס הנגב במשך שנים כפריפריה נחשלת, כ״שממה״ שמוטל עלינו להפריח וברוח זו מתבססים חלק גדול מאירועי התרבות באזור על יצירה המיובאת ממרכז הארץ. לעובדה זו השלכות שליליות על האזור, הן ברמה התודעתית והן ברמה המטריאלית, שכן ייבוא אמנים ואמנות ממרכז הארץ פוגם בגאווה המקומית, מחבל באפשרויות התעסוקה וגורם לכך שמשאבים רבים דולפים מהנגב למרכז הארץ.
הגישה של כלכלה מקומית שמה דגש על פיתוח ברוח המקום, המבוסס על המשאבים והנכסים המקומיים ומאפשר את השארת המשאבים במקום. במודל התעשייה היצירתית המוצג במסמך זה, גלומה האפשרות להפוך את התרבות והיצירה בנגב למנוע משמעותי לפיתוח הכלכלה המקומית. מודל זה מבטיח יצירת מקומות תעסוקה איכותיים, שימור צעירי הנגב בנגב, העשרת תחום הפנאי לתושבי הנגב, משיכת הפקות מבחוץ, משיכת תיירות ומבקרים, פיתוח זהות וסיפור מקומי, הגנה על מסורות ותרבות מקומית, ובעיקר- פיתוח כלכלי מקומי המבוסס על יצירה באזור.
