"החלטנו לספר את הסיפור שלנו דרך הנוף, דרך האתרים ודרך האנשים, וייצרנו גאווה מקומית בסיפור המיוחד של האזור שלנו".
גברת לואיזלה גררי (luisellaGuerrieri) ילידת האזור ומנהלת את ECS סולנטו (Salento)
ECS = Environmental Cultural System ובאיטלקית SAC היא מערכת אזורית שתפיסת הפיתוח שלה קושרת נכסים היסטוריים, נכסי תרבות ומשאבים סביבתיים עם השירותים המתפתחים באותו אזור, כאשר הפיתוח מושתת על מערכת ניהול אינטגרטיבית לה שותפים גופים ציבוריים, פרטיים וחברתיים.
תפיסה זו רואה את התיירות אמצעי ולא מטרה, טובת האוכלוסייה המקומית היא מעל הכל, והפניית המשאבים לפיתוח המרחב הציבורי נעשית בד בבד עם הדאגה לרווחת הפרט. מדיניות זו צמחה במקביל הן מצד הרשות לפיתוח פוליה והן מצד הארגונים והגופים השונים הפועלים בשטח. בעקבות "קול קורא" שהוציאה הרשות לפיתוח פוליה (לפני כחמש שנים) בבקשה לקבל הצעות למודלים של ניהול אזורי אינטגרטיבי, התאגדו ראשי ערים, יחד עם ארגונים, חברות, פארקים ציבוריים ועוד והציעו מודלים שונים של עבודה.
כיום ניתן למצוא מודלים שונים לניהול אזורי,שהמשותף לכולם הוא מודל פיתוח אזורי המיטיב עם אנשי האזור. הפיתוח שם דגש על שיקום התשתיות, יצירת גאווה מקומית, עידוד עסקים מקומיים ובפרט תיירנים מקומיים.
"salento di mare di pietre" ECS מערכת אזורית סולינטו
גברת לואיזלה גררי (luisellaGuerrieri) ילידת האזור ומנהלת את ECS סולנטו (Salento) מספרת: "החלטנו לספר את הסיפור שלנו דרך הנוף, דרך האתרים ודרך האנשים, וייצרנו גאווה מקומית בסיפור המיוחד של האזור שלנו" ECS סולנטו מונה 14 רשויות מוניציפאליות אשר ניהלו בינן לבין עצמן קשרים שונים ומגוונים עוד טרם חברו ל-ECS. עם פרסום הקול הקורא החליטו לעבוד יחד על מודל משותף.
סולנטו, הממוקמת בדרומה של פוליה, נחשבה במשך שנים רבות לאזור עני, והתמודדה עם אחוזים גבוהים של הגירה שלילית. עיקר הכלכלה של סולנטו התבססה על חקלאות של גידולי כרמים ומטעי זיתיםוכן תיירות עונתית (בעיקר בחודשי הקיץ). בשנים האחרונות, בזכות כך שהרשות לפיתוח פוליה תומכת בתעשייה יצירתית, החלו בסולנטו לנצל את החקלאות כמנוע לתיירות ולעשייה תרבותית.
כיום נמצאת סולנטו בהתפתחות מואצת ועל אף המשבר הכלכלי בו נתונות רבות ממדיניות אירופה, אזור סולנטו דווקא נמצא בצמיחה, ומצליח לספק מקומות תעסוקה חדשים לתושביו, ואף להרחיב את היקף הנהנים ממשאבי התיירות שזורמים לאזור. בעקבות התמיכה של הרשות לפיתוח פוליה, התאחדו יחד מספר רשויות להקמת ניהול אינטגרטיבי, והחליטו להסתכל בצורה רחבה על כל הנכסים הקיימים באזור.
יצירת מאסה קריטית של פעילות אזורית: חקלאית, תיירותית ותרבותית המקיימת בתוכה קשרי גומלין כלכליים מחזקת את כלכלת האזור. הרעיון המארגן סביבו נבנה מודל הפיתוח האזורי היה סביב "סיפור אזור הים והאבנים" שם המבטא את הנוף והטבע וכן את הנכסים והמבנים ההיסטוריים והתרבותיים, המאפיינים את האזור, מגדירים את הייחודיות שלו, ומתווים את גישת הפיתוח והשימור של האזור. כל נכס בפני עצמו אינו מהווה מוקד משיכה, אך מערכת אחת שתסתכל על מגוון הנכסים בראיה הוליסטית תוכל לחולל שינוי.
"אין חשיבות לארמון אם הנוף סביבו מוזנח, ואין משמעות לרצועת ים אם לא משקיעים במבנים שמולה. הכל קשור" אומרת לואיזלה. "ההשקעה בנכסים היא בכדי לחולל שינוי כלכלי וצמיחה, מתוך הבנה שהנכסים הקיימים יכולים להיות מנוע פיתוח כלכלי מקומי". בכדי להניע את התהליך, הוזמנו בעלי העניין המקומיים לבניית התוכנית אשר תוגש כהצעה לרשות לפיתוח פוליה. למהלך חברו יחד ארגונים חברתיים, חברות פרטיות, אנשי קהילה ורשויות, ובנו יחד את המודל ואת סיפורו של המקום. כדי להפוך את המקום לחי ותוססהיה צורך בשיתוף פעולה של כולם, כאשר כל גורם הביא את הערך המוסף שלו לשותפות;הרשויות המקומיות למשל דאגו לטיפוח והנגשתמבנים ואתרי מורשת לקהל הרחב, הארגונים החברתיים הביאו את ה"קולות מהשטח", ואילו העסקים שירותים אטרקטיביים לתיירים המגיעים לאזור.
דוגמה לשיתוף פעולה הוא החיבור עם ארגון אופניים מקומי, ארגון שהחל במטרה לקדם אורח חיים מקיים ובחר באופניים ככלי לחינוך לאורח חיים מקיים. הצטרף למהלך של ECS והובילתהליך מיפוי אזורי. הם הפעילו צעירים אשר רכבו בכל אזור סולנטו ומיפו אותו ואת משאביו. המיפוי גרם לצעירים להיחשף ליופיו וייחודיותו של אזור מגוריהם וחיזק בהם את תחושת הגאווה המקומית, בנוסף, הם יצרו שבילי אופניים חדשים, שכיום מאפשרים לארגון למכור את שירותיו לתיירים, וכך להרוויח ולהתפתח. הרשות גם מפנה תיירים לארגון, כחלק מהיותם שותפים לפיתוח האזור. בזכות ה-ECS שופצו אתרים נוספים וכך הפכו מסלולי האופניים לאטרקטיביים יותר.
"תפקד הרשות לפיתוח פוליה הוא לאפשר שכל הדבר הזה יתקיים. לחבר בין גורמים שונים, בין אנשים ויזמים ועסקים, ולדאוג לתשתיות" כך לדברי מנהלת ארגון האופניים. סיורי האופניים אפשרו להאריך את עונת התיירות שהתנקזה עד כה, בעיקר לחודשי הקיץ. "רק אם המקום יהיה אטרקטיבי לאוכלוסייה המקומית נוכל גם למשוך תיירות מבחוץ. אם העיר ריקה מאנשים גם תיירים לא ירצו להיות בה. לכן חשבנו על מודל שיחזק את הקהילה המקומית לפני הכל. רשות עירונית מטרתה לספק שירותים ותרבות לכל, וקודמים לכל הם תושביה" מוסיפה לואיזלה.
הכלי שהתגבש ככזה שייתן שירות הן לתושבים והן לתיירים היה הקמת ספריות ציבוריות. פתוחות. על פי המודל שהוצע- בכל אתר תרבותי תיירותי תוקם ספרייה ציבורית פתוחה, וכך כל אתר יהווה הן מוקד עניין לקהילה המקומית והן לתיירים. המבנה האינטגרטיבי מאפשר לספריות לצמוח גם ללא תקציב רב שכן,הן חלק ממערך שלם של מקורות מניבי הכנסה: מוזיאון, תיאטרון, מתחמי מסעדות ועוד. דוגמה לגאווה המקומית ולתחושת הלוקל פטריוטיות שנוצרה בעקבות גישת הפיתוח הייחודית ניתן לראות בדבריו של המדריך המקומי, שעורך סיור באתרים המשופצים: "שמי אנטוניו קונסטנינו, אני לא מדריך טיולים אני פשוט תושב המקום, ואני אוהב את העיר והמבנים הללו, ואשמח לספר לכם עליה".
La via traiana ESC – מערכת אזורית "דרך הרכבת"
מערכת אזורית נוספת היא דרךהרכבת. ECS "דרך הרכבת" בנויה משש ערים, ומשני פארקים גדולים שחברו יחד, כשהמאפיין האזורי שלהם הוא דרך הרכבת, בעבר דרך רומית, שחיברה את רומא לאגן הים התיכון.
אחד הנכסים המשמעותיים של ה-ECS דרך הרכבת הוא פארק dune costiere regional park. פיתוח הפארק מתבסס על הנכסים המקומיים ועל שיתופי פעולה של שלושה מגזרים: ציבורי פרטי וחברתי. כך, ללא השקעת משאבים יוצאת דופן הצליחו יזמי הפארק להקים פארק לאומי, הכולל אטרקציות תיירותיות: מסלולי אופניים, אתרים ארכיאולוגיים, רצועת נוף, מסעדות ועוד. יזמי הפארק זיהו שטח חקלאי בעל פוטנציאל, אשר מצד אחד עשיר במשאבים, כמו אתרים ארכיאולוגיים, חוות, מטעי זיתים עתיקים, ועסקים פרטיים, אך מצד שני אינו ממש את הפוטנציאל שלו.
תחילה פנו לגורמים מהמגזר הפרטי שכבר היו קיימים בשטח כמו חברת אופניים או מסעדה, ויחד עם בעלי הנכסים הפרטיים, בעלי החוות והמטעים, הביאו לכך שכולם יחד יראו את האינטרס המשותף. יחד החלו לבנות מערך של שיווק משותף, הכולל חבילות תיירותיות אטרקטיביות ומגוונת.תייר הפונה לפארק ומעוניין בסיור מופנה על ידי הפארק לחברת האופניים, אשר מדריכה אותו ולוקחת אותו דרך המסעדות והחוות שבאזור.
כל תייר משלם ישירות לבעל החברה ולא להנהלת הפארק. אין גוף מתווך ש"גוזר" אחוזים מהרווחים. הרשויות העירוניות והאזוריות מרוויחות, שכן במינימום משאבים מצידןמתאפשרות צמיחה חברתית וכלכלית גם יחד.האזור הפך אטרקטיבי יותר, הביקוש לשירותים גדל, ועימם מקורות הפרנסה וההתפתחות המקצועית של העובדים. כך למשל חברת האופניים הנהנית מקהל מבקרים רב זוכה מה-ECS להכשרות לשיפור השירות, והכשרת המדריכים כמדריכי טיולים ולא רק כרוכבי אופניים.
אל מיזם הפארק חברו הרשויות המוניציפאליות, רשות לפיתוח פוליה הכירה בפארק כפארק לאומי רשמי, והצטרפות הפארק למערכת ה-ECS אפשרה קבלת תקציבים לשיקום תשתיות, כבישים ומבנים. הרשויות העירוניותבאזור מספקות את שירותי הניקיון.
כל גורם בשטח נותן את חלקו ומגדיל את הכנסותיו תוך שמירה על ערכי הטבע התרבות והקהילה. דוגמה לכך היא מסעדה הממוקמת בפארק ומגישה אוכל אורגני מבוסס כולו על תוצרת מקומית של החווה או של חוות מהאזור. בתפריט המסעדה מפרטים כל מרכיב מהיכן הגיע ומה המרחק שלו מהפארק, כדי לעודד מזון מקומי. בעל חברת האופניים מספר כי מאז הקמת הפארק מספר המבקרים עלה "אני עונה על האינטרס של הפארק, והפארק עונה על האינטרס שלי וכולם מרווחים. ומאז שהפארק הצטרף ל-ECS הפארק שודרג – כך שככל שיש יותר שיתופי פעולה כך הרווח של כולם גדל".
בתהליך מיסוד הפארק הבינו היזמים שהקהילה המקומית חייבת לקחת חלק בתהליך שכן בכדי לשמרו כאתר טבע הקהילה המקומית חייבת לשמור עליו. לכן ארגנו מפגשים ופורומים עם התושבים עצמם, ועודדו שיתופי פעולה במטרה להגן על הטריטוריה הטבעית המקומית דוגמאות לדיאלוג שנוצר עם הקהילה נוגעות להגברת המודעות לדייג בר קיימא, עידוד ושיפור תחבורה קלה וסביבתית (כמו אופניים), וכן שילוב עסקים מקומיים לשימור רצועת החוף והשבילים.
נראה שגישת הניהול האינטגרטיבי יכולה לתרום רבות לפיתוח הכלכלי בנגב, כאשר ייווצרו קשרי גומלין ושיתופי פעולה כלכליים בין תיירנים, מוסדות תרבות מקומיים, חקלאים, עסקים מקומיים, רשויות ועוד. תוכל להיווצר מאסה קריטית של פעילות עבור תושבי האזור, עבור תיירים וכל זאת תוך פיתוח ברוח המקום, הממנפת נכסים אזוריים ומייצרת גאווה מקומית.
