אודות האזור
באזור הנגב חיים כ-220 אלף איש מהחברה הבדואית, המהווים קרוב לשליש מכלל תושבי הנגב. זוהי אוכלוסייה מוחלשת הסובלת, במשך עשרות שנים, מאפליה מתמשכת, מהקצאת תקציבים נמוכה ומתת פיתוח. כמחציתה מתגוררת ביישובים שאינם מוכרים (חלקם נמצאים בתהליכי הכרה), ללא תקציבים מוניציפאליים, ללא שלטון מקומי וללא תשתיות בסיסיות של חשמל, של מים או של מערכות ניקוז. גם ביישובים המוכרים חסרות תשתיות המאפשרות פיתוח כלכלי כמו אזורי תעשייה או תשתית תחבורתית והם סובלים מהזנחה מתמשכת.
החברה הבדואית היא חברה חקלאית ביסודה, שעסקה במשך דורות בגידול צאן ובחקלאות בעל. במשך הדורות פיתחה ידע מקומי ייחודי, כמו, למשל, גידול ירקות המותאמים לתנאי שטח מדבריים והפקת תרופות מצמחי מרפא. בעשורים האחרונים מתמודדת הקהילה עם מעבר בין-תרבותי מחיים שבטיים מסורתיים לחיים מודרניים, ומהתיישבות כפרית-חקלאות להתיישבות עירונית, החסרה בקרקע לגידולים חקלאיים ולשטחי מרעה.
רקע
העיסוק בחקלאות בחברה הבדואית אינו זוכה להכרה של מוסדות המדינה, אינו מוסדר בנהלים מתאימים ואינו נהנה מסיוע או מסבסוד ממשלתיים. הגבלות על הקצאת קרקע, דרישות בירוקרטיות נוקשות ותנאים מחמירים מביאים לירידה הולכת ומתרחבת במספר העוסקים בחקלאות ובעיקר בגידול צאן. כך נגרמת פגיעה בענף,שהיווה לאורך שנים אבן פינה במשק המסורתי, מקור למוצרי מזון בסיסיים לצריכה עצמית, מקור הכנסה וכן תעסוקה לנשים שלא נהגו לעבוד מחוץ למשק הבית, ועסקו בעיבוד התוצרת החקלאית, בייצור גבינות, בעיבוד צמר ועוד.
בישראל מושקעים תקציבים רבים בפיתוח ידע, טכנולוגיה ומחקר חקלאי. הפיתוח מתבצע בתחנות מחקר ופיתוח חקלאיות, אשר עוסקות במיצוי הפוטנציאל הטבעי של האקלים, של הקרקע, של מקורות המים ושל משאבי האנוש. מדובר על ידע מחקרי המייעל את עבודת החקלאי והעוסק בהגדלת התוצרת החקלאית ובהשבחתה. גם בתחום גידול הצאן והבקר ובתעשיית מוצרי החלב נערכים מחקרים לפיתוח ולהשבחת התוצרת בתמיכה ובסיוע ממשלתיים.
לאחרונה הוקמה תחנת מחקר ופיתוח המתמקדת בפיתוח חקלאי בחברה הבדואית, והיא נמצאת בשלבי פיתוח ראשוניים.
דרכי פעולה
פרויקט ואדי עתיר הוא יזמה חדשנית של הקהילה הבדואית בנגב להקמת חווה חקלאית המבוססת על תכנון בר-קיימא תוך שילוב היבטים קהילתיים, סביבתיים, טכנולוגיים וכלכליים. הפרויקט הוא יזמה משותפת של המעבדה הבינלאומית לקיימות (The Sustainability Laboratory), שהיא ארגון ללא מטרות רווח שבסיסו בארה"ב, והמועצה המקומית חורה שהוא יישוב שהוקם בעבורהאוכלוסייה הבדואית.
הפרויקט שואף לתת הכרה וביטוי מעשי לידע מקומי מסורתי ותרבותי בשילוב טכנולוגיות מתקדמות, נהלים וידע מחקרי באמצעות הפעילויות הבאות:
יצירת קהילה מובילה, מתווה דרך ומטמיעה את אסטרטגיית השינוי– הגרעין המייסד, המהווה קבוצה חזקה המונה שנים עשר יזמים, מוביל את הפרויקט ושותף בתהליכי קבלת ההחלטות. הגרעין המייסד עוסק גם בהעברת הידע, בסיוע בהסרת חסמים ובהצמחת יזמות חקלאיות בקהילה.
שותפות רב מגזרית ורִישוּת–הפרויקט מקיים שותפות רב מגזרית המאפשרת תפיסת פיתוח בראייה רחבה והוליסטית. השותפות כוללת חברי קהילה וחקלאים מקומיים, מוסדות חינוכיים, גופי מחקר, קיבוצים, עמותות מקומיות, אנשי תעשייה, קרנות פילנתרופיות, גופים ממשלתיים, (בהםJ.N.F), חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, קרנות ותורמים שונים.
כמו כן הוקם,לסיוע בקידום הפרויקט, קונסורציום ממשלתי בהנהגת משרד החקלאות ופיתוח הכפר ובהשתתפות המשרד לפיתוח הנגב והגליל, הרשות לפיתוח כלכלי במגזר הערבי, הדרוזי והצ'רקסי והרשות להתיישבות הבדואים בנגב.השותפות נועדה לקדם ולפתח את תחום החקלאות בקרב האוכלוסייה הבדואית, וכן לתת מענה לצורך של הקהילה בתעסוקה הולמת,המתאימה, בראש ובראשונה, לנשים הבדואיות.
עיגון ידע מסורתי מקומי – הפרויקט עוסק בגידול עדרי צאן ובהפעלת מחלבה, בגידול צמחי מרפא מדבריים ובפיתוח מוצרים נלווים וכן בגידול ירקות מסורתיים האופייניים לאזור. בדרך זו מתפתח הידע המסורתי והמקומי האופייני לדרך החיים המסורתית של הקהילה הבדואית ומותאם לתנאים הקיימים כיום.
שילוב ידע מחקרי – הפרויקט בנה שיתוף פעולה עם חוקרים ממכון בלאושטיין, במדרשת שדה בוקר. החוקרים מביאים לידי ביטוי את הידע האקדמי בנושאים כמו: בנייה ירוקה, השבחת קרקע, מחזור מים וטיפול בפסולת אורגנית. הפרויקט יוזם ומקיים מחקרים לפיתוח ידע חקלאי רלוונטי בעבור הקהילה, כמו, למשל, שימוש בביו גז במטבח הביתי.
הכשרות – במסגרת הפרויקט מתקיימות הכשרות מעשיות להשבת ידע לקהילה, להקניית ידע חדשני, ולמתן כלים עסקיים ליישום הידע הנרכש במשק הבית. לדוגמה: הדרכה בגידול ירקות מסורתיים והמרצה לגידולם בגינות משפחתיות או הכשרה לייצור גבינות ולניהול מחלבה. כמו כן מקיים הפרויקט הדרכות לחקלאים המקומיים.
פיתוח סביבתי אחראי – הפרויקט משלב שימוש במערכות סולאריות, חיסכון במים ושימוש במים ממוחזרים, ניצול פסולת מוצקה לקומפוסט ולהשבחת הקרקע. בתהליך הקמת מבני הפרויקט מיושמים עקרונות ושיטות לשימוש מיטבי של אנרגיה טבעית, אשר פותחו במחלקה לאדריכלות מדברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
תוצאות
ברוח מיזם ואדי עתיר מתפתחות יזמות נוספות לפיתוח מקורות תעסוקה בתחום החקלאות בעבור גברים ונשים מהחברה הבדואית.
יזמת חורה כרמים – ביישובים הסמוכים חורה וקיבוץ כרמים (התיישבות כפרית קואופרטיבית) מוקמות שתי אגודות שיתופיות חקלאיות שיעבדו בשיתוף פעולה ויפתחו מקומות תעסוקה בחקלאות לנשים מהחברה הבדואית.
מכלאות הצאן של היישוב חורה – כדי להוציא את העדרים מהיישוב ולגדלם במכלאות, הקצה משרד החקלאות, כצעד ראשון מסוגו,מתחם חקלאי בשטח שגודלו 250 דונם, סמוך ליישוב חורה.לכל חקלאי תוקצה קרקע עליה ינהל משק עצמאי, תוך בניית קשרי גומלין עם המחלבה בוואדי עתיר.
מרכז מזון משותף – במסגרת מיזם מכלאות הצאן החלה התאגדות של מספר חקלאים להקמת מרכז מזון משותף, כדי להוזיל את עלויות המספוא. עשרים וחמש נשים עברו הכשרה לייצור גבינות ולניהול מחלבה.
תובנות
מעורבות אנשי המקום היא בעלת השפעה מכרעת על הצלחתם של תהליכי פיתוח חקלאי המבוסס על ידע מקומי. מינוף נכסים מקומיים כמו ידע מסורתי מתאפשר כאשר מתקיימת מעורבות משמעותית של הקהילה המקומית.
מעבר לנכסי הידע הייחודיים, מביאה הקהילה המקומית גם ערכים של תשוקה לדבר, מחויבות אישית ותחושת שליחות קהילתית. שיתופי פעולה בין גופים שונים, מוסדות אקדמיים, רשויות שלטון, גורמים פילנתרופיים, קהילות שכנות והקהילה והמנהיגות המקומיות, הם מרכיב מפתח בהנעת תהליכי פיתוח חדשניים ומקומיים.
