כלכלה מקומית מציעה גישה חדשה לפיתוח כלכלי ואזורי המעוגן במקום, בקהילות המקומיות ובקשר ההדדי ביניהן. תהליכים של פיתוח כלכלי אזורי נתפסים כתהליכים הקשורים ומעוגנים במרחב תרבותי, קהילתי וחברתי שבו הם מתרחשים. האופן שבו נבנים ונבחנים תהליכי פיתוח כלכלי, לאורה של גישת הכלכלה המקומית המקיימת, מציע ראייה של ממדים שונים )חברתיים, סביבתיים וכלכליים(, ולאור תרומתם של תהליכים אלו ליכולתם של גופים מקומיים לפעול ולהניע פיתוח המעוגן במקום. מדדים אזוריים לאיכות חיים, המבוססים על תהליך רחב של השתתפות ציבורית, יתרמו בכך שישקפו תמונת מצב מקומית ואזורית אמינה יותר, כזו הזוכה לתמיכה ולגיטימציה ציבורית, ובכך יהוו מרכיב התומך בתהליכי עיצוב המדיניות ברמה האזורית והארצית כאחד.
כלכלה מקומית מקיימת
מדדי איכות חיים
המונח ״איכות חיים״ (wellbeing) שונה מהמונח ״רמת חיים״. המונח ״רמת חיים״ מתמקד בהיבטים חומריים צרים, כגון רמת ההכנסה של הפרט, ואילו המונח ״איכות חיים״ מציע ראייה רחבה יותר הקושרת בין ממדים חומריים לכאלו שאינם חומריים (לדוגמה, שביעות רצון מתעסוקה). נראה כי לאחר שנים ארוכות שבהן שימש מדד הגידול בפעילות הכלכלית – מדד התמ״ג – כאמצעי מרכזי וכמעט בלעדי להערכת איכותם של תהליכי פיתוח, גוברת כיום ההבנה כי יש צורך בעיצוב כלי מדיניות עדכניים, המכנסים לתוכם תפיסה רחבה יותר של מושג איכות החיים. מסמך זה מביא המלצות לפיתוח כלים וליישום מדיניות מדדי איכות חיים אזוריים.